פסק-דין בתיק ת"א 65588/06

בפני שתי תביעות שהדיון בהן אוחד. האחת, תביעה לפינוי וסילוק ידי נכדו של דייר מוגן מנכס מסחרי בתל אביב בו מנוהלת מסעדה, במסגרתה הוגשה תביעה שכנגד.  השנייה, עתירה לקביעת שיעור דמי השכירות בגין הנכס.

הנסיבות

1.         התובעת הינה הבעלים של הבניין המצוי ברח' ..., תל אביב, והבנוי על חלקה 27 (מקודם חלקה 76) בגוש 6930 (להלן: " הבניין"). הבניין נרכש בשנת 1942 על ידי אמה של התובעת, הגב' פורטונה בכר ז"ל (להלן: " המנוחה") אשר הלכה לבית עולמה בשנת 1986. התובעת הינה יורשתה החוקית של המנוחה.

2.         בקומת הקרקע של הבניין מצויות שתי יחידות מסחריות. האחת, נשוא התובענה, הינה חנות (להלן: " הנכס" או " המושכר") בה מופעלת, מקדמא דנא, מסעדה. השנייה, הצמודה לנכס, משמשת כחנות למימכר בדים (להלן: " החנות השכנה").

3.         בזמן מן הזמנים היה סבו של הנתבע 2, משה מונטקיו ז"ל (להלן: " הסב"), לדייר מוגן בנכס. לאחר פטירת הסב בתחילת שנות ה-70 החזיק בנכס בנו, הנתבע 1 (להלן: " האב"), אשר הלך אף הוא לבית עולמו בחודש ינואר 2007, לאחר הגשת התביעה דנן. כיום מחזיק בנכס הנכד, הלא הוא הנתבע 2, הטוען להיותו דייר מוגן בו (להלן: " הנתבע").

4.         במהלך השנים שילמו המחזיקים בנכס לתובעת דמי שכירות מוגנים.

5.         לשלמות התמונה העובדתית יצויין כי המנוחה הגישה, בעבר, תביעות פינוי כנגד האב (בת.א. 6228/82 ובת.א. 35579/84) ותביעות לקביעת דמי שכירות (בתיקי שכירות 1109/71 ו-128/64).

התובענות וטענות הצדדים

6.         בתביעת הפינוי שבכאן, אשר הוגשה ביום 27/11/06, עתרה התובעת להורות על סילוק ידי האב והנתבע מהנכס (שייקראו להלן יחדיו: " הנתבעים"). אחר פטירת האב, כאמור, המשיכה להתברר התביעה כנגד הנתבע.

7.         לשיטת התובעת, הנתבע מסיג גבול בנכס הואיל ולא רכש מעמד של דייר מוגן בו מכוח חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972 (להלן: " חוק הגנת הדייר" או " החוק"). לחילופין, טענה התובעת, כי במידה והנתבע יוכר כדייר מוגן בנכס, הרי שעומדות לה עילות פינוי כנגדו בשל הפרת תנאי השכירות עקב שינוי מטרת השכירות, שינויים בנכס והשתלטות על שטחים נוספים בבניין, תוך מניעת שימוש בהם מהבעלים ו/או השכנים האחרים.

            בנוסף לתביעת הפינוי, עתרה התובעת ביום 12/2/07  לבית  הדין  לשכירות  בת"א-יפו  (תיק

 ש' 57/07) לקבוע כי הנכס משוחרר ממגבלת תקרת דמי השכירות -  החל מיום 1/1/98.

            בהוראת סגנית הנשיא (כתוארה אז) השופטת אלמגור מיום 12/3/07, הועבר גם תיק זה לדיון בפני.

8.         מנגד, טען הנתבע בכתב ההגנה כי הוא - כמו אביו לפניו - רכש זכויות של דייר מוגן בנכס. לטענתו סבו החזיק בנכס כדייר מוגן מכוח חוזה שכירות משנת 1943. עם פטירת הסב, כך לנתבע, רכש האב מעמד של דייר מוגן במושכר ועם פטירת אביו הפך הוא לדייר מוגן בו.

            הנתבע כפר, בכתב ההגנה, כי קמה לתובעת עילה לפינויו מהנכס. הלה הכחיש כי שינה את מטרת השכירות וכי ביצע שינויים בנכס ו/או כי השתלט על שטחים נוספים מעבר למושכר. למען הזהירות עתר הנתבע בכתב הגנתו למתן סעד מן הצדק.

הנתבעים כפרו בזכותה של התובעת לקבלת דמי שכירות ריאליים שכן, כך הטענה - הסב שילם, לבעלים שקדמו למנוחה, דמי מפתח בגין הנכס.

9.         בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישו הנתבע ואביו תביעה שכנגד לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו להם בשל בנייה שבוצעה לטענתם על ידי המנוחה, ובשל הזנחת המושכר - בעטייה נפגעה פעילותם בנכס.

            בכתב תשובתה, הכחישה התובעת (הנתבעת שכנגד) את טענות הנתבעים ועתרה לדחיית התביעה שכנגד.

בסיכומי טענתיו בכתב (סעיף 51) הודיע ב"כ הנתבע כי הוא מוותר על התביעה שכנגד לאור הקושי להביא ראיות לטענותיו.